פלאפון תקשורת בע"מ נ' נתנאל

פסק דין

לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט

העניין שבפני, תובענה לסכום קצוב אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

במסגרת דיון אשר נערך בפני ביום 2.4.2012, הסכימו הצדדים על מתן פסק דין לפשרה בתובענה, לפי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת סיכומי טענות.

בתמצית, התובענה נסמכת על הסכם התקשרות למתן שירותי טלפון סלולרי, סכום התובענה הינו בסך 338 ש"ח בגין חיוב שוטף, ו- 3,303 ש"ח חוב בגין ציוד. הנתבע הגיש התנגדות לתובענה, וטען להיעדר חבות כלשהיא כלפי התובעת.

תמצית טענות הצדדים:

הנתבע טוען, כי מקור החיוב נוגע לעסקת שדרוג אשר בוצעה, תוך הטעיית הנתבע, והפרת חובת תום הלב (בין היתר בדרך של אי הצגת ההסכם המלא, ואי מסירת עותק מן ההסכם). הנתבע טוען כי הוטעה על ידי הנציג, ובעטייה של אותה הטעייה, הוחתם על ההסכם אשר פירותיו, נתבעים ממנו כעת. חוסר ההיגיון של ההסכם, לטענת הנתבע, עולה בבירור מתוצאות ההפרה, כאשר חודשים ספורים לאחר ההתקשרות, שהיתה לעמדתו בלתי סבירה ובלתי הוגנת, נתבע ממנו סכום של למעלה מ- 3,000 ש"ח, כאשר משכורתו כחייל אינה עולה על מאות שקלים בודדות לחודש.

התובעת השיבה, כי לאור נסיבות כריתת ההסכם שבין הצדדים, לא ניתן לומר כי מדובר היה בהטעיה. לעמדת התובעת, מיולי 2010 (מועד ההתקשרות) ועד לחודש מרץ 2011, משך תשעה חודשים, לא היתה לנתבע כל טענה שהיא, ורק לאחר ניוד המספר לרשת מתחרה, כאשר למעשה תמורתו של מכשיר הטלפון אשר נלקח לא שולמה, מצא הנתבע להעלות טענות בדבר "חוסר ההיגיון שבהתקשרות". טוענת התובעת, כי מדובר היה באקט רצוני שאינו פרי כפייה, כאשר לנתבע היתה השהות והאפשרות לבדוק תוצאות הניוד, בטרם ביצועו. התובעת סבורה, כי אין חולק שתמורתו של המכשיר לא שולמה, כאשר ההנחה אשר הוענקה בעת ההתקשרות, התבססה על אורך ההתקשרות, ויתר על כן, טוענת התובעת כנגד טענת ההטעיה, ובכל מקרה סבורה היא כי אין בדברים משום טעות, אלא טעות בכדאיות העסקה, לכל היותר.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי הכף נוטה בבירור לזכות התובעת. הנתבע בחר לעבור לרשת מתחרה, בטרם שילם את תמורת המכשיר את רכש. הרכישה אשר נתבצעה, לא היתה פרי גחמה רגעית, אלא אקט מתוכנן אשר הצריך התייצבות עם האישור המתאים והתעודה המתאימה בנקודת השירות. תוצאת המעבר, אמורה היתה להיות ברורה לנתבע, וככל שלא בדק עלות ההתנתקות (אשר עיקר משמעותה, רובה ככולה, עלות המכשיר אשר נשאר בידיו בטרם שילם את תמורתו), אין לנתבע אלא להלין על עצמו.

לאור האמור, ולאחר שהצדדים הסמיכו אותי לפסוק על דרך הפשרה, אני קובע שהנתבע ישלם לתובעת סך של 2,500 ש"ח.

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה עד לתשלומם בפועל .

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ב, 19 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: